גזר דין בתיק ת"פ 41209-05-11

1.         העבירות בהן הורשע הנאשם :

            הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע המעשים המפורטים בשלושה אישומים שונים ובעבירות הבאות:

אישום ראשון - עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 (רישא) + (סיפא) לחוק העונשין (מספר רב של עבירות); היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין (מספר רב של עבירות).

אישום שני - עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 (רישא); עבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452; עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275, הכל לפי חוק העונשין.

אישום שלישי - עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 (רישא); עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע, עבירה לפי סעיף 368 ב' (א) (רישא); עבירה של היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452, הכל לפי חוק העונשין.

בתמצית יצוין כי מדובר בעבירות שבוצעו כנגד הוריו ואחותו הקטינה על רקע רצונו לקבל מהם כספים, ככל הנראה עקב התמכרות להימורים ולסמים. 

2.         תסקיר המבחן והטיעון לעונש:

הוריו של הנאשם הבהירו, מראשיתו של הליך, כי פנייתם למשטרה באה על רקע רצונם לגרום לנאשם להשתלב, תחת כפיה, בהליך טיפולי. על דברים אלו גם חזר אביו בפני. בית המשפט הורה כי יוגש בעניינו של הנאשם תסקיר של שירות המבחן.

שירות המבחן הגיש תסקיר מפורט בעניינו של הנאשם. יצוין כי הנאשם מוכר לשירות המבחן מאירועים דומים בעברו וכן מאחר וליווה את ההליכים בפרשה זו עוד משלבי המעצר המוקדמים. שירות המבחן מסר בתסקיר פרטים רבים בכל הנוגע לנאשם ולרקע המשפחתי והאישי. בסיומו של התסקיר קבע שירות המבחן כי יש לטפל בהתמכרויות הנאשם להימורים ובנטיותיו לאלימות, אלא שהנאשם אינו בשל לטיפול במסגרות רגילות. בנסיבות אלו המליץ שירות המבחן על ענישה ממשית ומוחשית שתבהיר לנאשם את גבולות המותר והאסור.

אין מחלוקת בין ב"כ הצדדים כי הנאשם ראוי לטיפול וטוב יעשה אם יעבור טיפול מתאים. אלא שמכאן נפרדות דרכי ב"כ הצדדים.

ב"כ המאשימה עותרת לגזור על הנאשם עונש של מאסר ממושך, מאסר מותנה וקנס כספי. לדברי ב"כ המאשימה, לא ניתן במקרה זה להיענות לבקשת הורי הנאשם, עם כל ההבנה למצוקתם. הנאשם חוזר ומבצע עבירות כנגד הוריו. מעצר ומאסר קודם וכן מאסר מותנה לא הרתיעו את הנאשם. בנסיבות אלו אין מנוס אלא להענישו בחומרה. 

ב"כ הנאשם מבקשת שלא לאמץ את המלצות שירות המבחן. לטענתה אין אפשרות של ממש להליך טיפולי במסגרת שב"ס. לטענת ב"כ הנאשם מדובר במשפחה נורמטיבית שעושה כל אשר בידה למנוע את המשך התדרדרות הבן. מאסר רק יגרום להתדרדרות נוספת. לטענת הסנגורית, העצימה המאשימה את כתב האישום על רקע אירועים שאירעו במהלך הליך מעצרו וחקירתו של הנאשם והתמונה האמיתית אינה בדרגת החומרה כעולה מכתב האישום בו הודה הנאשם.  בהתאם עותרת הסנגורית להורות לשירות המבחן להגיש תסקיר נוסף ולבחון אפשרויות טיפוליות נוספות ולחילופין לגזור מאסר קצר, להורות על הפעלת עונש מאסר מותנה בחופף ולבקש כי במהלך מאסרו ישולב בהליך טיפולי.

הנאשם טען כי כל מעשיו בוצעו כאשר היה נתון להתקפי עצבים וכי לא יפגע בבני משפחתו.

3.         שיקולי בית המשפט לעניין הענישה:

בטרם אתייחס לשיקולי הענישה, ראוי להתייחס לטענה כי המאשימה העצימה את חומרת המעשים בכתב האישום שבפני.  ראוי היה שטענה זו לא תועלה.

עניין מעצרו של הנאשם נדון בהרחבה במסגרת החלטתי מיום 5/6/11 במסגרת תיק מ"ת 41225-05-11, שם נסקרה השתלשלות פרשת חקירתו ומעצרו לרבות החלטתו של כב' השופט מלצר בבש"פ 3868/11 מיום 23/5/11. יצוין כי בסיומו של הליך המעצר נבחנה אפשרות לשחרורו של הנאשם לחלופת מעצר אלא שלא נמצאה חלופה מתאימה והנאשם בחר במסגרת מכלול שיקוליו אגב גיבוש הסדר הטיעון להישאר במעצר.

העבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום והתיאור העובדתי משקפים את הראיות בעניינו. כתב האישום לא נוסח באופן המייצר חומרה למראית עין והוא מתאר את שאירע. כאמור הנאשם הודה בעובדות כתב האישום. גם הטיעון לעונש כפי שנטען לא חרג ולא העצים את המקרה וב"כ המאשימה התייחסה למצוקת המשפחה, על כל היבטיה. בנסיבות אלו סבור אני כי הטענה לא הייתה במקומה. 

לגופו של עניין - ביום 11/7/2010 נגזר על הנאשם בבית משפט השלום בחדרה, בת"פ 2462-09-08 עונש של 8 חודשי מאסר בפועל ועוד עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירות ובהן עבירה של סחיטה באיומים. במקרה שבפני הורשע הנאשם בשלושה אישומים שונים בעבירות של סחיטה באיומים וכן בעבירות נוספות. מאחר ומדובר באישומים שעניינם במעשים שבוצעו במועדים שונים, הרי שמדובר בשלוש עבירות נוספות המפעילות מאסר מותנה. מכאן שמדובר במאסר מותנה חב-הפעלה.

מעבר לכך - בעובדה שמאסר מותנה לא מרתיע נאשם, מלמדת על הצורך להרחיקו מהחברה ומנפגעי העבירה, הגם שבמקרה זה נפגעי העבירה אינם מבקשים זאת, בהיותם שבויים במלכודת משפחתית שלמרה הצער אין לה מוצא של ממש.